משרדים הכי גדולים וותיקים של נערות ליווי בתל אביב אתם תמיד תמצאו או דרך אינטרנט או דרך נהגי מוניות שמכירים היטב את כולם.

הפחד הגדול ביותר שלי – מגדל הקלפים

by Debi Oulou on May 5, 2011

זה מתחיל במשהו כל כך קטן – מין השתהות – היכן שהמילים צריכות לשטוף; מבט מהצד השני של החדר; אנחה הנשמעת בחשכת הלילה.

זו יכולה להיות החולצה שהם לובשים, הכוס שלא הונחה בכיור, הצורה בה הם אוחזים מזלג. לא דברים חדשים. למעשה, אלה דברים שבכלל חשבת שלמדת לאהוב. אבל מסיבה כלשהי, ברגע אחד נתון, זו פשוט נשימה שאת מרגישה שעצרת בתוכך ליותר מדי זמן.

אילו היה זה צליל, הוא היה נשמע כמו דלת נסגרת חרישית, או משהו קטן הנופל על רצפת שיש קשה. אולי אף תחושי פרץ אויר קר בעורפך, או את עורך סומר.

קיר אחד גולש לאיטו אל הרצפה. קיר אחד מתוך אלפים שמחזיקים את טירת האהבה. הטירה הבנויה מכל כך הרבה שנים של שותפות בילדים, בחגים, בארוחות, שינה, סקס ומילים, עד שנדמה שבנינו מבצר מבטון מזוין. ובאותו רגע אחד, את מבינה שהוא אינו בנוי מבטון, אלא מהרבה קלפים, המונחים בזהירות זה על גבי זה. את יודעת שזה כך מפני שאותו קלף אחד שנפל, פרץ האוויר הקר, קול הדלת הנסגרת, הוא שגרם לכל הקלפים ליפול ונותרה רק ערימה קטנה, שטוחה, ריקה.

וככה, סתם, טירת האהבה איננה עוד.

{ 0 comments }

See the letter I received from them:

The following video(s) from your account have been disabled for violation of the YouTube Community Guidelines:

  • “Intimacy” – interactive multi-media art project – (debioulu)

Your account has received one Community Guidelines warning strike, which will expire in six months. Additional violations may result in the temporary disabling of your ability to post content to YouTube and/or the termination of your account.

{ 0 comments }

YouTube Preview Image

הנה זה מתחיל! הפיילוט הראשון של הפרויקט שלי.

חדר הצילום במועדון מקסים, ביום שישי בערב, היה עטור כולו חומרים נוצצים: ספות, מסכות וצעיפים.

אנשים הגיעו לחדר החל מפתיחתו בערך בשעה עשר בערב ועד לסגירתו ב 2:30 לפנות בוקר. ללא הפסקה.

תבדקו את הווידאו שהכנתי באתר שלי, ותראו כיצד אנשים מפרשים אינטימיות. בידיעה והסכמה שהתמונות יפורסמו באינטרנט ובתערוכה נודדת.

לא ביימתי אף אחד ולא אמרתי לאף אחד מה לעשות – הסברתי על הפרוייקט ושאלתי מהיא אינטימיות עבורם. וזו התוצאה!

הפרויקט נמצא עדיין בשלבי פיתוח אז כל הצעה, הערה או דיון בנושא יתקבלו בברכה.

!

{ 0 comments }

אירוטי וידאו ארט שלי”  בחר כאחד מ -40 סרטים בפסטיבל הקולנוע קינקי בעיר ניו יורק, מרץ 1-6, 2011! אני כל כך נרגשת! עכשיו שהסרט שלי יהיה שם, אני רק צריך למצוא דרך להגיע לשם בעצמי! אולי אני יכול להעלות את עצמי לתוך האינטרנט ולהוריד את עצמיבניו יורק :-)

http://cinekink.com/programs-and-events/nyc/nyc-2011/

YouTube Preview Image

{ 0 comments }

השנה יצאתי מהארון

by Debi Oulou on January 24, 2011

פסל, דבי אולו

זו היתה שנה נהדרת, מלאת פחד, התרגשות, חשמל, והעצמה.  אני כבר לא צריך להסתתרמאחורי חזית של אמא / אשתו / בתו / אחותו. אלה הצדדים היו לי עכשיו מסוגל לדור בכפיפה אחת עם הביטוי של המיניות שלי הפנימי שלי. מי אני, הפך הציבור כדי שכולם יוכלו לראותדרך האמנות שלי, כדי שכולם יוכלו לקרוא את כתבי שלי. את תחושת החופש היה מדהים.התחלתי לעוף, לרחף, ו להמריא מעל העננים. נהייתי כמו חשמל זורם בחופשיות. הסיפורשלי ואני הופכים אחד ואותו הדבר. סינכרוניזציה של כל זה היה כל כך יפה בפשטותו. הלבשלי ואת הנשמה הפך מלא עם הפלא של כל זה. בשנה זו אני ”יצא מהארון” - הוא עכשיו

-דבי אולו

{ 0 comments }

(מאמר זה תורגם על ידי גוגל. עבור המקורי עיין באתר האנגלית שלי DebiOulu.com)

קוראים את זה כל הזמן, שומעים את זה מהחברות שלנו - החלק הכי טוב על סקס הוא החבוקים לאחר מכן. מהו הענין עם זה? אני תמיד חשבתי שזה חבורה של בולשיט!. אני מתכוון, אני בדרך כלל אוהב מין בשביל הריגוש, את האורגזמה - המפץ הגדול! ).

אולם היום, לאחר 28 שנים של יחסי מין, אני חושבת שאני סוף סוף הבנתי למה כולם מדברים על החלק ”לחבק” אחר כך. זה הזמן היחיד שאני יכול שכבה עירומה לגמרי,  עור לעור עם השותף שלי, בלי מחשבות על ”מה הלאה”. סוף סוף אני יכול להיות רגוע לחלוטי ןבידיעה כי הוא רק גמר, ואת” הדבר” שלו לא יזוז לפחות ב -10 הדקות הקרובות. בנוסף,הידיים של בן הזוג שלי אינם נודדים. הם עטוף סביב הגוף שלי, ו … לא זזים ! לא מחפש!לא שואל! וואו! זה מה שגדול על לחבק!  הפין לא תוקע! לא תוהה ידיים! … … סוף סוף הבנתי – לרגע- להיות 100% רגוע עם בן זוגך ללא שום מטרה נוספת מאשר סתם! הו בודהה, בודהה, החוכמה באה באמת עם הגיל !

-דבי אולו

{ 0 comments }

מארגני תערוכת המיניות שבוטלה ביפו מתקשים למצוא מקום להציגה – גלריה אונליין – הארץ.

-דבי אולו

{ 0 comments }

.

(מאמר זה תורגם מאנגלית עברית על ידי גוגל לתרגם, אז אני מתנצל על כל טעויות דקדוקואיות)

התעוררתי בשעה 4:00 בבוקר, התגנבתי בשקט אל מחוץ לבית בעוד הבעל והילדים היו עדיין ישנים.

יום רביעי, 12 דצמבר 2010 – החרמון בישראל נפתח ביום הראשון של סקי העונה.

נסעתי לתחנת הרכבת בתל אביב, 5:00 בבוקר העברה באוטובוס אל החרמון. חשבתי שאני אהיה לבד על הכביש, אבל היו מכוניות רבות אחרות – “הם הולכים גם לחרמון?” (על פי הידיעה מאוחר יותר באותו יום,כנרה שכן!).

על האוטובוס היו אנשים מעניינים.  עוד כמה בודדים כמוני (אם כי כל השאר היו גברים), שני זוגות נוטים רומנטי, קשישים, שתי משפחות עם ילדים וקבוצות הצפויה של סנובורדרים זכר צעיר. בדרכנו צפונה אספנו עוד כמה. הגענו לנווה אטי”ב בשעה 8:20, והצטרף לשורה ארוכה של מכוניות מחכה להגיע שלג. האחרונה 10 ק”מ לקח לנו עוד שעה וחצי!

10:30 הייתי מוכן לגלוש! או מוכנה לעמוד בתור. בידיעה כי את הרעיון של “תורים” מעולם לא הובנו כראוי בישראל, לא הופתעתי לראות המוני אנשים עומדים הקשה קדימה סנטימטר אחר סנטימטר לכיוון הרכבל. הורדתי את המגלשיים שלי עברה עם הקהל – חפיסה של סרדינים! למרבה הפלא, לא אדם אחד התעצבן, או כועס. כולם בטח היה מתלונן אם (הבילוי האהוב של ישראל) “באירופה זה לא ככה!” “אני אף פעם לא יחזרו שוב”, “אני לא מאמין חברים שלי שכנע אותי לבוא” … עדיין אף אחד לא יצא מן התור!

רכבתי על הרכבל עם בן זוג חדש בכל פעם – עשר דקות של שיחה עם אדם זר – כל אחד היה שונה – היה אתי – המוזיקאי אשר עבר לתל אביב מצפון, דודי – סטודנט עסקים החברים אמריקה ביקור המשפחה, שי – אמריקאי שעבר להתגורר בירושלים לפני 6 שנים, וכו ‘. וכו ‘… עם כל אחד מהם היה לי שיחה מעניינת 10 דקות שרק בסוף הצלחנו להציג את עצמנו, לוחצים ידיים להיפרד.

חזרה לסיבה שבאתי. אז הנה אני, אחרי 6 שעות של נסיעה, 40 דקות בתור, 10 דקות במעלה הכיסא, חמש דקות של קריסה מגפי מקבל השמעת מוסיקה שלי, סוף סוף הייתי מוכן לעשות סקי! השמש זורחת, לא הרוח, השלג במצב כמעט מושלם, הייתי התחיל לעשות סקי! וווש … במורד ההר הלכתי -. מתענגת על האופן שבו הגוף שלי החליק על פני השלג מצד לצד מתנדנד עם הקצב הפנימי שלו – המגלשיים שלי הפך לשלוחה של הרגליים שלי כמו שהם נשאו אותי על פני השלג. כמו ברק יריתי בעבר גולשים אחרים נאבקים ויורד למטה, ניווט בין הסנובורדרים הנופלים על ימין ועל שמאל, חתחתי את השביל ועברתי ל off-piste. הייתי בגן עדן. גן עדן היה לי! סקי היא הסם שלי – ההרואין שלי! - ארבע דקות של אושר טהור!

ארבע דקות? זהו זה? כן. כל היום היצלחתי לרדת 7 פעמים – בסך הכל 28 דקות של סקי.עזבתיו את הבית בשעה 4:30 בבוקר, חזרתי בשעה 22:00 – 17 שעות, 500 ש”ח עבור 28 דקות של סקי. האם זה היה שווה את זה?

ABSA-FUCKING-LUTELY!!!

-דבי אולו


{ 0 comments }

שנה טובה סילבסטר 2011!

by Debi Oulou on January 2, 2011

art sculpture by Debi Oulu of martini glass with condom filled with cum

"Martini Cum Loud" art sculpture by Debi Oulu of martini glass with condom filled with cum

הרשו לי להרים כוסית לשנה החדשה עם אחת מיצירותיו האחרונות שלי באמנות. להלן הסבר של השראה היצירה.זה טעם נרכש”, אמר דלילה סטרונג כוכבת הפורנו המפורסם, ידוע על שתיית הזרע של 11 גברים מתוך כוס מרטיני. לאחרונה”" פגשתי דלילה  בעת חופשה בג ‘מייקה,ובמהלך השיחה שלנו, שאלתי איך היא יכולה לשתות בלי להקיא. המחשבה על שתיית הזרע, באמת גורם לי להקיא. היא אמרה שזה טעם נרכש, וכי כעת היא אוהבת אותו כל כך הרבה כך שהיא מקפיאה את הזרע במגשי קוביות קרח  כדי שהיא תוכל למצוץ אותם בכל פעם שיש לה חשק לזה.חשבתי הרבה על מה שאמרה, ואני מניח שזה כמו כשאתה רואה אנשים באסיה אוכלים חרקים מטוגנים ונשבעים שזה החטיף הכי טוב בעולם, או  העור מטוגן של חזירים, או שבלולים מאודה במבוק וכו ‘… בהחלטטעם נרכש!

שנה טובה – ותנסו משהו חדש :-)

-דבי אולו

{ 0 comments }

?מדוע אני עוסקת באמנות של הפין

by Debi Oulou on December 16, 2010

penis-brain-clay-pencil-sharpner-art-sculpture_0

למה זין? כולם שואלים אותי – מדוע האמנות שלי חוזרת כל הזמן לאיבר הגברי? אם היינו צריכים לבחור אובייקט אחד המכיל הרבה מילים, רעיונות ורמות של תודעה, מה הוא היה? עץ? פרחים? כבשה? אישה עירומה? רוב האמנים נוטים לבסס את עבודתם על נושא אחד בסיסי והאמנות שלהם חוזרת על הנושא הזה בגרסאות שונות. על מנת שנוכל להבין את העולם, ראשית עלינו להבין פרט אחד, קונספט אחד, באופן מושלם ומדוקדק כפי שהוא מתייחס אלינו, אלי, אליך ואל העולם. אני בחרתי בפין. אובייקט בסיסי מאוד – כזה שכולנו פוגשים בו בצורה כלשהי כל יום (לפחות!). בעבודה עם פינים אני אף פעם לא משתעממת. בכל הקשור לאמנות הזין, אני לא חושבת שאי פעם אגיע למצב שבו אומר “באתי, ראיתי, מיציתי”. ככל שאמשיך לחקור, מימדים חדשים ימשיכו לגלות עצמם בפני

-דבי אולו

{ 0 comments }

Enter your email address: